זה תמיד אהבה? על הכרויות בין גברים באפליקציות

"ואולי, במקרה, ייגמרו החיפושים" (ע. לידר)- על הכרויות בגריינדר

״הי, מה המצב?״

״מה מחפש?״

״מאיפה?״

״מה אוהב?״

״שלח תמונות״

קשה לדמיין את עולם הדייטינג היום בלי לחשוב על גריינדר, כיכר העיר החדשה. המקום המרכזי שפתוח 24/7-מקום שהוא לא כמו שום מקור אחר. עם זאת, הומואים רבים חווים קושי ומעידים על חוויה שלילית סביב השימוש בגריינדר. איך קרה שגריינדר הפך להיות מקום המפגש המרכזי להומואים? מה מאפיין את המפגש דרך גריינדר? למה זה כל כך מורכב? והאם זה בלתי נמנע?

גברים הומואים מספרים כי עד תחילת שנות האלפיים, רבים נהגו להיפגש דרך "קרוזינג" בגנים ציבוריים, דוגמת גן העצמאות או גן הרכבת. לעיתים גם בשירותים ציבוריים. בעידן שקדם למאבק הלה״טבי ולאינטרנט, היתה זו האפשרות הנגישה ביותר להכיר עוד אנשים כמוך, בדיסקרטיות.

השינויים החברתיים והתרבותיים שהובילה הקהילה, בפרט בשני העשורים האחרונים, הביאו איתם גם שינויים באופן שבו נפגשים ובאופי המפגשים. מצעדי הגאווה, פעילות פוליטית וחברתית, צמיחתם של ארגונים רבים מתוך האגודה שפעלו למען שינוי חברתי, הביאו לעליה בפתיחות, בקבלה ובנראות של הומואים. מתוך כך, נפתחו יותר ויותר ברים ומועדונים לחברי הקהילה. מקומות כמו ה-HESHE, OUT, קפקא, מינרווה ואוויטה, כמו גם ליינים של מסיבות שהתקיימו בכל אחד מימות השבוע, היוו אפשרויות של בילוי ומפגש בין הומואים. באינטרנט החלה פעילות בפורומים של תפוז ו- IOL ובהמשך, הוקם אטרף.

בעשור האחרון, ההתפתחות הטכנולוגית המואצת וכניסתם של הטלפונים החכמים, העבירה את מוקדי ההתרחשות למרחבים הוירטואליים: הרשתות החברתיות והאפליקציות. מרחבים חדשים אלה, אופיינו במיידיות, זמינות, אנונימיות מסוימת ודגש רב על המימד הויזואלי. אפליקציות מבוססות מיקום, דוגמת גריינדר, בשונה מאתרי ההיכרויות שקדמו להן, שמו דגש על תמונות על חשבון מקום מוגבל לתיאור עצמי בכרטיס האישי. דגש זה על מראה חיצוני מעורר סוגיות רבות של השוואה חברתית, תחרות וקנאה, השוואה לאידיאל יופי אשר עלולה להעלות תחושות של בושה ונחיתות, וכן סוגיות של מצג שווא (האם התמונה נאמנה למציאות? האם היא עדכנית?).

אם בעבר אצל בעלי החיים ההולכים על ארבע היה חוש הריח החוש המרכזי והדומיננטי ביותר בכל מפגש, המעבר לעמידה על שניים אצל האדם לווה במעבר למרכזיות רבה יותר לחוש הראייה. מרכזיות זו הודגשה ביתר שאת באפליקציות, בהן האפשרות למפגש נשענת על חוש אחד בלבד ועל היכרות חד-מימדית בה אין כל נוכחות לגוף. והרי בעניינים אלה של מיניות והאהבה גם הגוף מדבר (בהסמקה, התרגשות, ״פרפרים בבטן״).

ברוח התקופה, החיפוש אחר אהבה וזוגיות באפליקציות, כמו המרדף אחר האושר, מתנהל מול שפע של אפשרויות של גברים פוטנציאליים, מתבסס על מעט מאוד מידע על גברים אלה, ונע במהירות מאחד לשני. בלי להשתהות ובלי לקחת את הזמן ולעשות את המאמץ בשביל להכיר. העיניים מחליטות והאצבעות מחליקות, הלאה. כאשר מישהו לא עונה או מגיב מהר מספיק, עוברים לאחד הבא. התקווה היא למצא את ה-אחד שאיתו זה יעבוד, בקלות, לא יהיה כ״כ קשה.

מרבית השיח באפליקציה מתנהל בכתיבה, גם היא תמציתית וקצרה לרוב. המעבר למימד של כתיבה נעדר את כל מה שמלווה את הדיבור במפגש חברתי- הבעות פנים, טון הדיבור (זה שיכול לעשות את כל ההבדל במשמעות של מה שנאמר ולהעיד על הכוונה), שפת גוף, ריח, תחושות. אם במפגשים בחיים עצמם, קיימות נורמות של מרחב אישי, מבט, מגע, טאקט ונימוס, הרי שבגריינדר הנורמות הן אחרות.

החוויה עליה מדווחים הומואים רבים היא שאין ברירה, אם רוצים לקחת חלק במשחק, צריך לשחק כמו כולם. מהר מאוד חווים תחושות של פגיעה, דחייה, השפלה וזלזול. כדי להתמודד איתן מפתחים ״עור של פיל״ ואולי גם עוברים מעמדה פגיעה לעמדה חזקה יותר ורגישה פחות. מהר מאוד השימוש באפליקציות עשוי להיעשות תדיר. צליל של נוטיפיקציה. להתחבר רק כדי לראות אם מישהו פנה, אם מישהו ענה, אם יש מישהו חדש בשכונה. בכל רגע יש הבטחה.

כמו במכונות המזל בקזינו או בהימורים, כאשר מקבלים מידי פעם חיזוק, כלומר משהו נעים, גם אם זה קורה לעיתים רחוקות בלבד, ממשיכים עוד ועוד. האפשרות שבפעם הבאה זה יקרה, אין דבר חזק ממנה כדי לגרום לאדם, לכל אדם, להתמיד בהתנהגות מסוימת. קוראים לזה התמכרות.

מה גם שגריינדר מזמין להרגיש לרגע פחות לבד, ביחד עם עוד אנשים, להרגיש שאני עושה משהו בשביל למצוא אהבה וזוגיות. אלא שרבים מעידים כי בעוד הימצאות תדירה באפליקציה מקלה באופן מיידי על ההרגשה, היא עלולה בטווח הארוך להותיר עם חוויות של ריקנות, דחייה וחוסר הצלחה. אז מתקבלת ההחלטה למחוק את האפליקציה, עד הרגע הבא של בדידות, שעמום או תקווה מחודשת.

אז, איך אני בכל זאת יכול לשמור על עצמי במרחב הזה ולעשות מה שנכון לי?

מתי השימוש הוא דרך להתמודד עם בדידות, שעמום, היעדר עניין או ריקנות?

האם השימוש שלי אכן תואם את המטרה שלי? את מה שאני מחפש? יכול להוביל לשם?

קודם כל כדאי לתת מקום לשאלות אלה בזמן אמת, להתבונן ולהיות מודע. אחר, להחליט עד כמה ואיך אתה לוקח חלק. אפשר גם לחשוב על אפשרויות נוספות להיכרות: להתנדב בארגוני הקהילה, להשתתף בקבוצות, לצאת למקומות בילוי או מפגשים חברתיים. בכל מקרה, כדאי לתת להיכרות יותר מקום ויותר זמן, נניח להיפגש לקפה או בירה. לא באמצע הלילה, בדירה. וגם, לקחת אחריות על ההתנהלות שלי במרחב הזה. לעיתים, מרגישים רע לא כי נפגענו או ספגנו דחייה או התעלמות, אלא דווקא כי בלי לשים לב אנחנו פגענו.

כדאי לזכור שאין אחד, שאיתו זה יהיה פשוט, קל, זורם ונעדר קשיים. כולנו שונים, וחלק משמעותי ממה שיוצר עניין במפגש עם אדם אחר היא האחרות שלו. אותה אחרות, שעלולה ליצור קושי, מתח וחילוקי דעות, היא בדיוק זו אשר דרכה אפשר להתפתח ולגדול.

ואם בחרתם באפליקציה, זיכרו כי זה התפקיד שלנו להפוך את המרחב הזה ליותר אנושי, רב-מימדי, בטוח ונעים.

בסופו של דבר בין אם אתה ״מחפש לעכשיו״ או ״שואף לקשר״, כל אחד רוצה להרגיש שמתייחסים אליו באנושיות ובכבוד, ולוקחים את הזמן להכיר אותו באמת.