"יש לומר גמילה מתרופות נגד דיכאון, ולא תסמונת הפסקת טיפול"

על פי החוקרים, שפרסמו בכתב העת הבריטי לפסיכיאטריה, לתעשיית התרופות יש אינטרס להשתמש במונח "תסמונת הפסקת טיפול" על מנת להסתיר את חומרת התלות הגופנית והסימפטומים של הגמילה, שרבים חווים בהפסקת נטילת תרופות נגד דיכאון.

לטענתם, המונח "תסמונת ההפסקה" מטעה במכוון, והוא משמש כמטבע לשון נקיה יותר, אך המונח המתאים הוא גמילה. הם כותבים כי המונח "תסמונת ההפסקה" הוטבע בתמיכת תעשיית התרופות, על מנת להמעיט ולזלזל בעדותם של אנשים שחוו תופעות גמילה קשות. "נראה כי המונח 'תסמונת הפסקה', נוצר ומפורסם בתמיכת תעשיית התרופות על מנת למזער את החששות של המטופלים בנוגע לשימוש בתרופות ממשפחת SSRI. זהו מונח מטעה וצריך לזנוח אותו לטובת 'גמילה מתרופות', המתאים יותר לתיאור המצב", הם כותבים.

עדכון שהוכנס לאחרונה להנחיות בבריטניה הכיר בפוטנציאל לתסמיני גמילה חמורים וארוכי שנים מתרופות נגד דיכאון. זאת בעקבות מאמר שפורסם בשנה שעברה, בו גינו הכותבים את ההנחיות למזעור תסמיני גמילה. במאמר כתבו החוקרים כי המטופלים מאובחנים באופן שגוי כמי שיש להם הישנות של דיכאון כאשר במקום זאת הם חווים גמילה מ- SSRI.

מחקר אחר מצא כי יותר ממחצית מהאנשים הנוטלים נוגדי דיכאון חוו תסמיני גמילה – וכ- 25% דירגו את התסמינים כ"חמורים". מחקר אחר מצא כי בממוצע נסיגת SSRI נמשכה 90.5 שבועות, וגמילה של SNRI (סוג אחר של נוגדי דיכאון). נמשכה בממוצע 50.8 שבועות.

במאמר הנוכחי, בוחנים הכותבים את ההיסטוריה של המונח "תסמונת ההפסקה" במאמרים מדעיים של עמיתים. עד שנת 1997 השתמשו במונח רק פעם אחת. עם זאת, בשנת 1997, גיליון מוסף של כתב העת לפסיכיאטריה קלינית השתמש במונח – ויצר תגובת שרשרת שהביאה ל-12 שימושים נוספים במונח באותה השנה. מוסף זה יצא לאור  בחסות חברת התרופות אלי לילי (יצרנית פרוזאק, סימבלטה וזיפרקסה). הוא כלל הגדרה של "תסמונת ההפסקה" שלא הייתה שונה מנסיגה וניתן ליישם אותה על ההשפעות המזיקות של הפסקה של כל תרופה.

העלייה הגדולה הבאה בשימוש התרחשה בשנת 2006, עם פרסום גיליון מוסף שני באותו כתב העת – הפעם בחסות חברת התרופות וויית' (יצרניות אפקסור). בגיליון זה, הכותבים הציעו לחוקרים להפסיק להשתמש במונח "גמילה" ולהשתמש במקום זאת במונח "הפסקה". הם טענו כי המונח "גמילה" מדאיג חולים שחששו מתלות פיזית בתרופות נוגדות דיכאון. הכותבים טענו גם ש"תסמונת ההפסקה "שונה מגמילה – אך שוב, הגדרתם לא הבחינה בין השניים.

מוסף 2006 כלל את הרשימה הבאה של תסמיני גמילה נוגדי דיכאון, בהם השתמשו כדי להגדיר את תסמונת ההפסקה:

• תגובות נוירו-סנסוריות (למשל, סחרחורת, נמלול, תגובות דמויי הלם, כאבי שרירים, כאב חד בעצבים ועוד);

• תגובות נוירו-מוטוריות (למשל רעד, התכווצויות לא רצוניות, חוסר שליטה בשרירים, שינויים במראה);

• תגובות במערכת העיכול (למשל בחילה, הקאות, שלשול, אנורקסיה);

• תגובות נוירו-פסיכיאטריות (למשל חרדה, מצב רוח מדוכא, מחשבות אובדניות, עצבנות, אימפולסיביות);

• השפעה על כלי הדם (למשל הזעה, שטפי דם);

• תגובות נוירולוגיות אחרות (למשל, נדודי שינה, חלימה אינטנסיבית, חולשה ועייפות, צמרמורת).

• 
  

על פי הכותבים, "הסימפטומים המתוארים אופייניים לחולים הסובלים מגמילה ומצביעים על הדרכים השונות בהן חולים יכולים להיות תלויים ב- SSRI". למעשה, סקירה אחרונה נוספת גילתה כי מתוך 37 מתוך 42 תסמיני גמילה הופיעו הן עבור בנזודיאזפינים והן עבור SSRI. אז מדוע אותם סימפטומים נקראים "גמילה" עבור בנזודיאזפינים, אך "תסמונת ההפסקה" עבור SSRI?

מסבקי ואבי-ג'אוד כותבים כי התשובה נעוצה באופן העדין שבו "תסמונת ההפסקה" ממעיטה בקושי שיש לאנשים כאשר הם מנסים להפסיק את השימוש ב- SSRI. המונח "הפסקה" מטעה, הם כותבים, מכיוון שאפילו הפחתה הדרגתית יכולה לגרום לתסמיני גמילה. עוד הם אומרים כי המונח "תסמונת" שפירושו "מחלה" הוא דרך להסתיר את העובדה שהפגיעות נובעות מהשפעת התרופה עצמה.

החוקרים הגיעו למסקנה כי השימוש במינוח "גמילה" מקדם מידע מושכל יותר. כשמטופלים יודעים את הסיכונים והיתרונות של התרופה שמציעים להם, יש להם אוטונומיה רבה יותר על הבחירות שלהם. בנוסף, אם הם מכירים בסכנות הגמילה, יתכן שאנשי מקצוע בתחום הרפואה יוכלו לעזור יותר לאנשים שרוצים להוריד את המינון שלהם או להפסיק להשתמש לחלוטין ב- SSRI.

סוכם מתוך מאמר ב mad in america על ידי צוות 'הפחתה אחראית'.