(5 דק' קריאה)
מיעוטים מיניים (להטב"ק) עשויים לחוות דיכאון בשיעור גבוה יותר מהאוכלוסיה הכללית. באחד המחקרים מהשנים האחרונות נשאלו גברים הומואים משוויץ האם הם מאמינים שגברים הומואים רגישים יותר/פחות/באופן שווה לדיכאון מאשר גברים הטרוסקסואלים.
מחצית (51%) סברו שהומואים פגיעים יותר לדיכאון. 40% סברו שבאותה מידה.
הנשאלים שאמרו שהומואים רגישים יותר לדעתם, סברו כי הקטגוריה הראשית שבגללה הומואים מדוכאים יותר היו בעיות חברתיות או בינאישיות (78%): אפליה, קבלה או דחיה על ידי אחרים, בדידות, משפחה, קשר/מערכת יחסים והסתרה. ואחריה הקטגוריה הנוספת קשורה לבעיות עם הומואיות (29%): קשיים בקבל הזהות ההומואית או ביציאה מהארון, מתח בסצנה הגאה, ולגדול כמיעוט בחברה הטרונורמטיבית (בקרב סטרייטים).
בשאלות הפתוחות במחקר, אחד הנשאלים אמר:
"דיכאון לא קורה אף פעם בלי סיבה. יש שתי קטגוריות של סיבות".
ברמת המאקרו לגברים הומואים יש רגישות/פגיעות רבה יותר לדיכאון-
"1. בגלל דיכוי חברתי ותרבותי של הומוסקסואליות.
2. לחצים פנימיים בתוך הסצנה הגאה, הקהילה הגאה".
בעצם גברים הומואים, שהיו ילדים הומואים, היו צריכים להתמודד מול עולם שיש בו אפליה, ושצריך ללמוד לחיות בו בסוד, דרך הסתרה והכחשה והדחקה, ולאחר מכן להתמודד עם ההשלכות של גילוי הסוד הזה לעולם. אולי לעתים היתה בהם ציפיה לקתרזיס, שאחרי היציאה מהארון החיים יהיו טובים יותר ולבטח פשוטים יותר. אבל, כמובן, החיים מורכבים ומזמנים לנו סיטואציות ומצבים שאנחנו צריכים להתמודד מולם, שקשורים במערכות יחסים, עבודה, מציאת משמעות, שייכות, והיד נטויה.
אך הציטוט אומר, גם בתוך הסצנה הגאה נוצרים מתחים שמשפיעים על המצב הרגשי והנפשי, ועל ההערכה הנפשית של גברים הומואים, וזהו דבר נוסף בפני עצמו שגברים הומואים נדרשים להתמודד איתו. אחד מהנשאלים כתב: "אם אתה לא מצליח להיות הומו מספיק טוב, זה הופך אותך לפגיע וגורם לספק וחוסר ביטחון עצמי. גם אם אתה הומו מספיק טוב, זה לא קל לחיות את חיי היומיום ומוסיף לחץ נוסף מעל לכל הלחצים האחרים". ולפעמים הסצנה הגאה עצמה מפלה, כך שמישהו יכול לחוש אף יותר דחוי.
אחרים דיברו יותר על אפליה מבחוץ: "ילד הומו חי במצב של התעללות מתמדת ומתמשכת, כך שלוקח מאמץ עצום להתגבר על זה ולהיות טוב ונוח כלפי עצמך." אחד מהם ניסח זאת כך: "בחברה שלנו, הומואיות נתפסת כמחלה נפשית, והומואים לעתים קרובות מחויבים להסתיר את עצמם כדי להימנע מאפליה. הצורך להסתיר את עצמם ולא להראות את האני האמיתי שלהם עלול לגרום להערכה עצמית נמוכה ולהוביל לדיכאון."
משתתף אחר במחקר הדגים מבחינתו את האופי המתמשך או החוזר על עצמו של גורמים מסוימים המובילים לדיכאון: "תמיד אותם דברים: כישלונות, חיי אהבה וחיים חברתיים מסובכים, העדר הנחיה והבנה מהצד של הוריי, ובדידות קיצונית שנמשכת עד היום ומובילה לבידוד. "
בתוך המחקר הזה, מי שענה על הקריטריונים של דיכאון בשנים עשר החודשים האחרונים דיווחו גם הם על רוב שקשור בקטגוריה של בעיות חברתיות/בינ- אישיות (70%) ובתוכם בעיקר על קשיים במערכות יחסים/אהבה (30%) וקשיים בעבודה (30%).
העולם הפנימי שלנו והמציאות שאנחנו פוגשים לעיתים עשויה להוביל לסימפטומים דכאוניים. חשוב לדעת שאפשר לטפל בזה ומומלץ לפנות לאנשי מקצוע. טיפול רגשי בשיחות, טיפול קבוצתי, פעילות גופנית, שמירה של תזונה ושינה מסודרים, "מרשם חברתי"- מאוד יעזרו וביחד יהוו "פייט" הולם לדיכאון.
אם משהו שמתרחש בחיינו כמו בדידות, חיפוש משמעות והגשמה עצמית, עבודה לא מיטיבה, מערכת יחסים אלימה או לא מיטיבה, משפחה מתנכלת, אלה הם דברים שכדאי לעבוד עליהם בטיפול ולבדוק האם אפשר ואיך אפשר לשנות אותם.